מדע גתאני – קבוצת לימוד

שער להתבוננות מדעית וגילוי עולם התופעות.

יוהאן וולפגנג פון גתה, משורר וסופר, גיבש במאה ה-18 דרך ייחודית למדע החוקרת את הפרטים
מתוך השלם, מעריכה את כל התופעות המופיעות בפני החושים ובונה תיאוריות מתוכן. דרך זו
מזכירה את אופן ההסתכלות והחשיבה המסורתי או הקדום על הטבע אך מוסיפה נדבך נוסף,
בהיותה משולבת עם המדע המודרני, היא יוצרת תמונה שלמה המשלבת חומר ורוח, ידע וידיעה.
בדרך מדעית זו אנו אוספים מידע על התופעה הנגלית ע"י החושים ומנסים כמה שיותר לדחות
את השיפוט. לאחר זמן מה תוך כדי איסוף הנתונים מהות הדבר מתחילה להתגלות באופן ספונטני
ובכך מתאפשר לחדור אל תוך המהויות של עולם הטבע.

תיאור הפעילות:

עבודת מחקר משותפת סביב נושאים מעולם הטבע, תוך התבוננות,
איסוף תצפיות, איור ועבודה אמנותית, מסקנות ובניית מושגים חדשים בנושא, בלוויית
טקסטים רלוונטיים. כלים והנחיות להתבוננות בבית.

רשימת המפגשים:

מפגש 1 :חשיבה דינמית – רצף העלים בצמח, המטמורפוזה של הצמח
מפגש 2 :החלק הסמוי של הצמח: בצל, פקעת, שורש, ציצת שורשים
מפגש 3 :הפרח – גוף המחומש ורוח המשושה, מטמורפוזה של העלה
מפגש 4 :הפרי – עטיפת הפרי, שלמות בעל חיים-פרי, מהות הזרע
מפגש 5 :סודות תנועת המים – תופעות זרימה ואיכויות מיוחדות במים
מפגש 6 :עולם החרקים. התפתחות: ביצה-זחל-גולם-בוגר
מפגש 7 :עולם בעלי החיים: מטמורפוזה בעמוד השדרה והגולגולת
מפגש 8 :תורת הצבע של גתה – מהיכן מופיעים הצבעים?
מפגש 9 :כלים להתבוננות באדם המתפתח

יוהן וולפגנג פון גתה

"היופי הוא התגלמותם של חוקי טבע נעלמים, אשר בלעדיו היו חבויים מעינינו לנצח."
(י.ו. גתה)

יוהן וולפגנג פון גתה נודע כמשורר גדול אך עסק בתחומים רבים וביניהם בחקר המורפולוגיה, אנטומיה, בוטניקה ואופטיקה. שיטתו היתה כבר בזמנו, סוף המאה ה 18- , חדשנית ופורצת דרך. הוא ביסס את מחקריו על התבוננות מעמיקה וחסרת פניות בתופעות עצמן.

יוהאן וולפגאנג פון גתה (1749-1832)

במאמרו על "הניסוי כמתווך בין סובייקט לאובייקט" (1792) פיתח את פילוסופיית המדע שלו, ואמר: "האדם עצמו, אם ישתמש שימוש נכון ואמיץ בחושיו, הוא המכשיר הפיזיקלי המדויק ביותר שיכול להיות". בהתבוננותו, ניסה להיות אחד עם התופעה בכדי שההסבר והתיאוריה יעלו בעצמם מתוכה. גתה סבר, כי על החוקר לפתח יכולת לחוות מבפנים את ההתהוות של כל צמח מתוך אב הטיפוס שלו; כך שכשהוא מתבונן בורד, או בפרח הפטל, או הלוטם, שהם כולם בני משפחת הורדניים, יחווה את ההתהוות של אותו צמח מיוחד מתוך אותו רעיון כללי של המשפחה, רעיון הקיים רק במחשבתו ואין לו צורה בהתנסות החושית שלו.
לזכותו של גתה נזקפו 12 גילויים מדעיים, ביניהם העצם התת-לסתית שבגולגולת. גילוי חשוב שלו הוא היכולת האנושית לתפוס את תופעת-האם Ur-Phenomenon (המהות של התופעה, האב-טיפוסיות).

במסעו דרך האלפים התבונן גתה בצורות שונות של צמחים, והצליח לבנות בעיני רוחו את הצמח האבטיפוסי, הכללי, זה המצוי רק ברוחו של החוקר. במרכז מהותו של צמח טיפוסי זה נמצא העלה הירוק, ההופך במהלך ההתפתחות של הצמח לכל שאר איברי הצמח. גתה כותב בחיבורו "מחקרַי הבוטניים" (1831) כי: "המופעים המשתנים תמיד של צורות הצמחים, מעוררים בי יותר ויותר את התחושה שצורות הצמחים הסובבות אותנו לא נוצרו בנקודה נתונה כלשהי בזמן ואז קפאו לצורה מסוימת, אלא ניתנה להם תנועתיות מתאימה וגמישות המאפשרת להם לצמוח ולהסתגל לתנאים שונים ביותר ומקומות מגוונים ביותר". בכך סלל דרך לתורת אבולוציה המראה את התפתחות הצמחים הקיימים מטיפוסים קדומים (דרווין פרסם את "מוצא המינים" רק ב 1859 , 30 שנה אחריו).

גתה ייסד שיטת מחקר אחרת, שונה במהותה מזו של דקארט וניוטון לפניו, והיא נקראת במחקר אמפריציזם עדין (Delicate Emperizism).

למה ללמוד מדע גתאני?

ב-18 באוגוסט, 1787 ,כתב גתה לקנבל מאיטליה: "אם לשפוט לפי הצמחים והדגים שראיתי
בנאפולי ובסיציליה, לּו הייתי צעיר בעשר שנים, הייתי בוודאי חש פיתוי גדול מאוד לצאת
לטיול להודו, לא על מנת לגלות משהו חדש, אלא על מנת להרהר בדרכי שלי במה שכבר
התגלה". במילים הללו ניתן למצוא את נקודת המבט שממנה עלינו להתבונן בעבודותיו
המדעיות של גתה. כשמדובר בגתה, הנושא הוא אף פעם לא גילוי של עובדות חדשות אלא
פתיחה של נקודת מבט חדשה, של דרך מסוימת להתבונן על הטבע.
מתוך "מדע גתאני" מאת ר.שטיינר

בימינו נראה לנו שהטבע ידוע לנו – יש הרגשה שאנו מסתובבים בעולם עם תחושה של ידיעה. שאנו
כבר יודעים הכל, איך הטבע מתפקד, איך תהליכי החיים מתרחשים. תחושת ידיעה זו לא מותירה
הרבה מקום לחקירה ולהתבוננות – כי באיזה שהוא מקום – בשביל מה? הרי כבר הכל נחקר ובטח
שאני לא אגלה דבר חדש.
יחד עם זאת, בתקופתנו נפתחים שערים שונים שמזמינים הסתכלות אחרת, התבוננות שמטרתה לא
לגלות דבר מה חדש אלא להתחבר לדבר מה קיים . בכך, לא רק "לדעת" או להכיר תיאוריה מדעית
באופן שכלי – רציונלי אלא לחוות את הדבר מבפנים. גתה היה אחד החוקרים הראשונים בתרבות
המערבית שפתח צוהר כזה של חקירה והתבוננות על הטבע ללא תיאוריות מדעיות חיצוניות אלא
מציאת המהות מתוך התופעות עצמן בלבד. ראייה זו מזכירה את אופן ההסתכלות והחשיבה המסורתי
או הקדום על הטבע. אך לעומתם, בהיותה משולבת עם המדע המודרני , היא יוצרת תמונה שלמה
המשלבת חומר ורוח, ידע וידיעה, מזרח ומערב.
בדרך המדעית של גתה אנו אוספים מידע על התופעה הנגלית ע"י החושים שלנו ומנסים לדחות את
השיפוט שלנו על הדבר – כלומר לחרוץ דעה, לקטלג ולקבוע. תוך כדי איסוף הנתונים מהות הדבר
מתחילה להתגלות באופן ספונטני. האימון על הטבע יחדור גם לתחומים נוספים של החיים ו יסייע לנו
לדחות שיפוטים וביקורת אשר פעמים רבות בעוכרנו:

הפרדת המודעות בין רשמי החושים לחשיבה משרתת תורת ידיעה משוכללת ואמינה יותר. ראשית, יש להתבונן היטב. אנשים רבים לא משקיעים זמן ומאמץ לאיסוף כל רשמי החושים האפשריים מתופעה מסוימת. גתה וגם שטיינר ניסו להדגיש את חשיבות ההתעמקות באובייקט )אובייקטיביות(, ואת איסוף מלוא הנתונים עליו בעזרת החושים כולם לפני השיפוט. עלינו לדחות את השיפוט כמה שאפשר ולא להזדרז להסיק מסקנות מהתבוננות, שתמיד תהיה חלקית, אך יש לשאוף שתהיה מושלמת. דחיית השיפוט משרתת כל אדם באשר הוא ולא רק מדענים וחוקרים. בכל תחום, פעמים רבות, אדם מגיע לשיפוט מהיר מדי הגובה מחיר כבד מדי.

מתוך ההקדמה ל "מדע גתאני"

התירגול בדרך המדעית של גתה יכול להשאיר אותנו עם מידה מסויימת של תיסכול ואפילו חוסר סיפוק. לעיתים זה גורם לנו לשאול : …אז? …נו? ומה זה אומר? אנחנו כל כך רגילים ורוצים להסיק מסקנות, לדעת ולהחליט, ומאוד קשה לנו לשהות עם חוסר הידיעה, להישאר עם השאלה, להיות בעצם החקירה, על אף שהמוח שלנו כבר רוצה לקטלג את הדבר במגירה ולסגור אותה, ואנחנו מתעקשים להשאיר אותה פתוחה. כך, התירגול קשה ולעיתים אנחנו מיד קופצים למסקנה וחושבים שהבנו משהו. אבל לפעמים, כשאנו מצליחים להיות בתוך הדבר, מתגלות מהויות שמתקשרות לחיים האישיים שלנו, למהות שלנו כבני אדם ולחיים בכלל; אלו רגעים של הבנה עמוקה, שמגיעים אחרי הרבה תרגול סבלני.