האם אנחנו באמת במשבר אקלים?

חן עתיד, חברי הטוב, כתב בפייסבוק ב 9.12.21: ״במציאות אין דברים מוחלטים בעולם הזה. לכן חייבים לחפש דרכים חדשות כל הזמן. צורות חדשות, של מה שבאמת חשוב. תנועת המטוטלת שולטת בכל המאמצים האנושיים האלה. אין דבר מזיק יותר מאשר אמונה באידיאלים מוחלטים, כי הם אינם מתואמים עם המהלך האמיתי של האבולוציה.״ ר.שטיינר, דורנאך 6.10.1917.

על עצמי לספר (במקום מבוא)

כל מי שמכיר אותי יודע שאני עושה הכל למען הסביבה וכדור הארץ: הגג שלנו מצופה ב-72 פאנלים סולריים, המים מהמקלחת זורמים לגינה, תנור מסה מחמם את הבית, הזבל האורגני שלנו הופך לגז בישול במתקן של הום-ביוגז והמכונית החשמלית בדרך. במשך שנים רבות הכנתי תלמידים לבגרות בגיאוגרפיה, כשאפקט החממה והעלייה בכמות ה-2CO באוויר היו מוקד לדיונים, שיחות ולימוד לאורך כל השנה. תרמתי לארגונים סביבתיים, נעשיתי חבר בארגונים ירוקים ואפילו רצתי לכנסת מטעם התנועה הירוקה.

אני חושב שאני די ירוק.

כמו כן, וכפי שכתבתי כאן לאחרונה, אני חושב שאני די חושב. זאת אומרת, אני מעריך מאד חשיבה איתנה, כזו עם הגיון בריא, שלא לוקחת דברים כמובנים מאליהם, ובלי דעות קדומות בודקת כל דבר לגופו. לדעתי, כוח החשיבה שלנו חשוב ביותר בעידן שבו החדשות והפרופילים של חברינו בפייסבוק מלאים ברעיונות, דעות וטיעונים שלא תמיד מגובים בראיות מדעיות. כמו כן, רבים מסביבנו נוטים, כדרך כל אדם, אחרי אידאולוגיות ותפיסות רוחניות שמשבשות את ההיגיון הצרוף ומערפלות את התודעה הבהירה (ראה את הציטוט שהביא חן עתיד משטיינר לעיל). יש אפילו הטוענים שחלק מהחילונים הליברלים החליפו את המושג "אלוהים" במושג "טבע", ומכך משתמע שכל מה שטבעי (עץ, מזון אורגני ואנרגיית שמש) יותר נכון לשימוש האדם (מדשן כימי, ואנרגיה גרעינית למשל). מאחר וגם אני גיליתי נטייה חזקה זו גם אצלי, אני עומד להעז ולכתוב את השורות הבאות. כמעט כל משפט כאן צריך לתמוך בציטוט ממאמר מדעי, ואני לא מצפה שתאמינו לי לכל דבר, אז אנא – בידקו בעצמכם (אשלב כאן מעט לינקים ושמות, להמשך קריאה ובדיקה).

אמת מטרידה  

ובכן לאחרונה, החלו להטריד אותי שאלות כמו: מה קורה בימים מעוננים, ומאיפה מגיע החשמל הביתה בלילה (הרי כל המערכות מחוברות לרשת החשמל המרכזית, ללא סוללות)? או, מה יהיה עם הפאנלים האלה שעל הגג בעוד 30-40 שנה? וגם -האם באמת ניתן להגיע ל"אפס פליטות עד 2050", כפי ששמענו את ראש הממשלה בנט מצהיר בגלזגו, סקוטלנד? מחשבות מטרידות כאלה, גרמו לי להטיל ספק, לשאול שאלות ולקרוא עוד בנושא, במיוחד אחרי שנחשפתי לערוץ "מושג ירוק" בטלגרם. מסתבר, שיש עוד הרבה מה ללמוד על הנושא, שהמדיה קוראת לו באופן כללי "המשבר הסביבתי", והדברים ממש לא פשוטים ובהירים כמו ששומעים עליהם מאמצעי התקשורת או מהממשלה. מי שירצה לשמוע עוד, יצטרף ל"פורום לרציונליות סביבתית", וישמע מדענים כמו פרופ' יונתן דובי או פרופ' מיכה קליין, שמדברים וכותבים על הנושא, כשהם מנסים להימנע מרגשנות דתית ורק להיצמד למחקר המדעי. בראיה חינוכית (לפני הכול) אני מציע במיוחד לאנשי חינוך ולהורים שרוצים שילדיהם יגדלו בריאים ויפתחו ראיית עולם שפויה, שישנו את אוצר המילים המקובל ולא ישתמשו יותר במונחים כמו "קטסטרופה", "משבר", "אבדן האנושות" וכד', בשיח עם ילדים בנושא האקלים.[1]

הטמפרטורה עולה

אכן, מאיסוף נתונים עולמי מדוקדק, נראה שהטמפרטורה הממוצעת של האוויר עולה באיטיות במאה השנים האחרונות. ישנם אזורים בהם העלייה יותר מהירה, כמו בערים הגדולות, או בקוטב הצפוני, ואילו באזור קו המשווה העלייה הרבה יותר מתונה. ברמה האישית והמקומית, קשה לנו להרגיש ב"התחממות הגלובלית", כפי שהתופעה נקראת, אבל בכל פעם שאנחנו חווים גל חום, חמסין ארוך או שריפה, קל מאד להאשים אותה. פעם כשהיה חם, פשוט "היה חם", ולא קראנו לזה בשם, והיום זה מתחבר מיד לתמונה הקשה של "משבר האקלים". אז נכון – יש המסה מואצת של קרחונים, ויש פחות קרח בקוטב הצפוני מדי שנה, וכולם מסכימים שממוצע הטמפרטורה העולמי עלה מאז העידן התעשייתי ב-1.1 מעלות צלזיוס.

כל תסריטי האימה מתחילים בתחזית או בניבוי העלייה העתידית של הטמפרטורה, וכבר שמענו, כמעט בכל התכנסות של מנהיגי העולם, כי "אם הטמפרטורה תעלה ב-4.5 מעלות עד סוף המאה, העולם ייחרב". ארגון המרד בהכחדה אף משתמש בביטוי "מיליארדים ימותו". אבל אם נתעלם מכותרות הזוועה ונסכים שיש איזשהו שינוי אקלים, השאלה הקשה יותר העומדת בפני מדענים היא "האם אנחנו בני האדם, אחראים על אותה התחממות?" ועל השאלה הזו עדיין חלוקים לא מעט ממדעני האקלים.

על השימוש באנרגיה בעולם

כולנו מכורים לאנרגיה. כל עולמנו בנוי על השימוש בדלק מאובן (fossil fuel) לנסיעה, להפעלת תאורה ומכשירי חשמל בבית ולחימום וקירור. דלק זה נוצר במעבה האדמה מצמחיה קדומה שנרקבה ללא חמצן והפכה להיות גז טבעי, נפט או פחם, הנקראים דלקים מאובנים. בשריפה של דלק כזה משתחררים בעיקר שני גזים: 2CO ואדי מים, הנקראים גזי חממה: אחת מתכונות היסוד שלהם (במיוחד אדי המים, אפילו יותר מ-2CO), היא שהם שומרים על הטמפרטורה של האוויר יותר טוב מכל שאר הגזים באוויר (חנקן וחמצן למשל).

אפקט החממה פועל כך:

• אור השמש חודר דרך האוויר ופוגע באדמה ובים
• האדמה והים מתחממים כתוצאה מקרינת האור
• מהים ומהאדמה נפלט חום אל האוויר ומחמם אותו
• האוויר שומר על הטמפרטורה הגבוהה יחסית, וכך מאפשר חיים על פני כדור הארץ

[כאן כדאי להכניס ציור יפה, אולי מתלמיד ולדורף מאחד התיכונים]

מדידות מראות שכמות ה-2CO באוויר עולה כל הזמן: כשאני התחלתי ללמד גיאוגרפיה לפני כמעט 20 שנה, היא הייתה 330 חלקי מיליון, וכעת היא 410 ppm. למרות שלא הוכחה הסיבתיות של הקשר בין שני המדדים- כמות ה-2CO והטמפרטורה הממוצעת, נחשבות פליטות הפחמן שלנו לאטמוספירה כגורם להתחממות גלובלית. הנרטיב השולט הוא שעלינו להשתמש במקורות אנרגיה מתחדשים, שמש ורוח, כדי להימנע משימוש בדלק מאובן, ובכך להפחית את ה"פליטות" ואת העלייה בטמפרטורה. אם נפחית את ייצור החשמל משריפת דלק מאובן, ונגדיל את השימוש במקורות מתחדשים כמו שמש, רוח וביומסה – ירווח לכולנו, וההתחממות, שאנו לכאורה גורמים לה, תיפסק. כך אומרים כיום כמעט כולם.

אך – האם אנחנו מסוגלים לעשות את המעבר הזה מדלק מאובן לאנרגיות מתחדשות? האם זה ניתן מבחינה כלכלית, כלומר – האם העלות של מעבר כזה היא הגיונית? והאם זה מה שיעזור לשינוי מגמת העלייה בטמפרטורה?

שריפות או הצפות?

מסתבר, שלפי דוחות הפאנל הבינלאומי לשינוי האקלים של האו"ם (IPCC), אין ראיות מוצקות לעלייה בתדירותם של שיטפונות, בצורות, הוריקנים וסופות טורנדו (עשרות מחקרים מצוטט שלנברגר בספרו). נכון שהיו מעט יותר גלי חום וירידות משקעים חזקות ב-10 השנים האחרונות, אבל לתופעות אלה אין השפעה משמעותית על העלויות הכלכליות של האסונות. מסתבר, שפגיעתם של אסונות טבע תלויה בעיקר במוכנות האנושית אליהם. מערכת ניקוז פשוטה שיש ליד כל כביש בישראל לא תמיד מצויה במקומות הפחות מפותחים של העולם. לכן לפני שמקימים מערכות סולריות, בהאיטי, במדינות אפריקה או באסיה (בנגלדש), שם שיטפונות יכולים לגרום למותם של אלפי בני אדם, צריך להשקיע בעיקר בהכנת תשתיות שימנעו אסונות גדולים. במדינות המפותחות כמו ארה"ב ומדינות אירופה אין כמעט מתים בעקבות אסונות טבע. בארה"ב מאז 1940 (80 שנה אחרונות) נהרגו 3,322 בני אדם ב-118 סופות הוריקן שהיכו ביבשת, אך כשצונאמי היכה בדרום מזרח אסיה ב-2004, נהרגו יותר מ-224,000 בני אדם. האם זה בגלל ההתחממות הגלובלית? ברור שלא. מדובר במוכנות בסיסית של מדינה, שאם היו לה המשאבים, היא הייתה מוגנת ותושביה היו בטוחים יותר. אם בנגלדש תוכל לבנות סכרים וסוללות כפי שעשתה הולנד, ששליש משטחה מצוי מתחת לפני הים, לא תהיה משמעות הרסנית לעליית מפלס פני הים, שגם ככה עלה עד כה רק במספר מילימטרים בודדים במהלך עשרות שנים.  

דוב קוטב אחד

סרטון אחד על דוב קוטב זקן ותשוש עם 2.7 מיליון צפיות, הביא את כולנו לתחושה שסוף העולם קרב. אבל האם שאלתם את עצמכם מה באמת הבעיה העיקרית של דובי הקוטב? ובכן נכון. זו לא ההתחממות הגלובלית, זו בעיה פשוטה יותר: ציד! 53,500 דובי קוטב ניצודו ב-50 השנים האחרונות, שזה פי שניים מכמות הדובים כיום – 26,000. מסתבר שכיום אוכלוסיית דובי הקוטב מתאוששת במהירות יחסית, בגלל הפסקת הציד שלהם, ולהפשרת הקרחונים בצפון אין השפעה על כך. תעשו כמוני חיפוש פשוט בגוגל באתרי המינים בסכנת הכחדה, ותיווכחו בעצמכם. ארגון "המרד בהכחדה" שאימץ שיטות של הפחדת המונים, בסיוע תקשורת רודפת כותרות שמוכרות יותר פרסומות, הביא אותנו לתחושות אשמה קשות, כאילו כל נסיעה שלנו ברכב גורמת להמתה של דובי קוטב. אולי בגלל פחדים אמיתיים וחרדות, אולי בגלל נטייה לאידאולוגיה שהיא דתית באופייה ואולי כדי לאסוף יותר תרומות.

אנרגיות מתחדשות הן יותר בעיה מאשר פתרון

פאנלים סולריים עשויים מחומרים שלא ניתן למחזר, ובייצורם מושקעת אנרגיה הגורמת לפליטה גבוהה של 2CO. הם מייצרים חשמל רק כשהשמש מאירה עליהם, ולכן זוהי אספקת אנרגיה לא יציבה ולא אמינה. בטכנולוגיות של היום קשה מאד לאגור את האנרגיה הזו, ופרויקטים כמו אגירה שאובה (כפי שהוקם בגלבוע), המנצלים חשמל זול בלילה, כדי לייצר ממנו חשמל יקר ביום, הם מעטים ביותר.[2] מסתבר שבכדי לגַבות את אספקת האנרגיה הבלתי יציבה מפאנלים סולריים ומטורבינות רוח, יש להקים טורבינות גז, המסוגלות לעבוד בגמישות יחסית על דלק מאובן (גז טבעי), וכך למלא את החסר בזמן עננות או בערב.

בקיץ האחרון היו הפסקות ארוכות ברוחות של הים הצפוני, עד כדי הפסקות חשמל במדינות צפון אירופה, בגלל הסתמכות גדולה על חשמל ירוק המיוצר בטורבינות רוח בים. הדבר הביא להגברת ייצור החשמל מגז טבעי, אבל המחסור בגז גרם לעלייה מטאורית של מחיר הגז לחשמל פי 10 ויותר. כל אדם באירופה מרגיש זאת עכשיו היטב בחשבון החשמל. מאחר וגרמניה ומדינות האיחוד האירופי לא השקיעו בהפקות גז טבעי בגלל לחצים של הירוקים, נוצר מחסור בתשתיות להפקת גז, ולכן נאלצו מנהיגי אירופה לפנות לרוסיה, ולקנות את הגז של פוטין. יצא שההסתמכות על אנרגיה מתחדשת הביאה להגברת התלות הפוליטית של אירופה ברוסיה.

הכלל, שנמשיך ונראה אותו כאן, הוא שלא ניתן להחליף אנרגיה צפופה באנרגיה דלילה. הֶספֶּק האנרגיה של הגז הטבעי, יותר גבוה מזה של אנרגיית השמש, כלומר גז בכמות קטנה הרבה יותר מאשר לוחות סולריים, משמש להפקת אותה כמות של אנרגיה, ולכן שמש לא יכולה להחליף גז אלא רק להיפך. כלכלית, פחם יכול להחליף שמש ורוח, ולא להיפך, ולכן מדינות עניות לא מסוגלות "לחזור אחורה" לייצור אנרגיה דלילה מעץ, שמש או רוח, לפני שניצלו אנרגיה פוסילית של פחם, נפט או גז. הדרום העני, שנוצל על ידי אירופאים קולוניאליסטים במשך מאות שנים, לא מצליח להתרומם, להתארגן ולנצל דלק מאובן, שאנחנו כבר מנצלים מאז 1850 – פער של 170 שנה מפריד בינינו, וכל מי שנוחת בקונגו מרגיש את זה מיד. זהו מצב משברי הרבה יותר קשה מכל בעיית השינוי באקלים.

מה הקשר בין עוני לחשמל?

מדינות עשירות משתמשות ביותר אנרגיה, ומסוגלות בשל כך להיערך לסיכונים של אסונות טבע. במדינות עניות אין עדיין תשתית של אספקת אנרגיה בסיסית לחיים נורמליים, וזה קשור לרמה גבוהה של שחיתות, חוסר בטחון תזונתי, מחסור במי שתיה נקיים, טרור ומלחמות. מיליונים באפריקה עדיין כורתים עצים לחימום ולבישול. באסיה מסתמכים על עץ וזבל פרות לאספקת אנרגיה, ונשים רבות עובדות בפרך בכדי לבשל מנה חמה למשפחותיהן מדי יום. האם יש הצדקה למדינות עשירות לדרוש מהעניות לעבור לאנרגיות מתחדשות? הרי בכדי להגיע לפאנלים סולריים על הגג שלי, הייתי צריך לחיות במדינה מתועשת, מתקדמת, המשתמשת בדלקים מאובנים, עם אזרחים שיכולים להשקיע בכך לא מעט כסף. מכאן שהפאנלים והטורבינות מתאימות לעולם מערבי עשיר ולא למדינות הדרום העניות. עליהן לעבור קודם פיתוח בר קיימא שיאפשר חיים בסיסיים נורמליים והתחלה של תיעוש, ולשם כך הן זקוקות לנפט ולפחם, בדיוק מה שאנחנו היינו צריכים לפני 170 שנה בכדי להפוך למדינות מפותחות ומתקדמות.

הרי כל המטיפים לשינוי אורח החיים, כולל גרטה המפורסמת, לא מוכנים לחזור ולקושש עצים ביער לצורכי חימום מצד אחד, וגם לא בדקו את העלות האדירה של השקעה באנרגיות מתחדשות (מול התועלת שהיא תביא) מצד שני. רבים מהסלבריטאים המדברים על פתרון משבר האקלים טסים מסביב לעולם במטוסים פרטיים ולא חוסכים בפליטות פחמן. אבל אם חלק מהעושר הזה היה מגיע לעניי קונגו או בנגלדש בצורה של פיתוח חקלאי: דשנים, זנים משופרים, טרקטורים ותשתיות ניקוז והשקיה, היערות היו נשמרים מכריתה, והטבע היה חוזר אליהם. שימו לב לדבר די מדהים שלמדתי רק לאחרונה: שימוש בדלק מאובן, נפט בעיקר, הביא לבנייה של ציוויליזציה תעשייתית, בעיקר בצפון העשיר של העולם אחרי המהפכה התעשייתית, שהצליחה להימנע מכריתת יערות ושימוש לא יעיל באדמה לחקלאות. חברה מתקדמת זו שלנו הגבירה את ייצור החשמל לרווחת התושבים שעברו עם הזמן לערים המפותחות ובכך עזרו לשמור על  הטבע. אם נרצה לכן לשמור על הטבע ביערות הגשם של אפריקה ואסיה, נצטרך לעזור, מתוך אהבה וחמלה, לתושבי המדינות שם לעבור לתעשייה ולצרוך יותר פחם, נפט וגז!

מצבו ותפקידו של הדור הבא

אין ספק שהתקשורת הגזימה, והנטייה לכותרות מבהילות ולהצהרות דרמטיות גרמה לרבים מאיתנו להתעלמות ממחקרים מדעיים ומנתונים יבשים שלא תומכים בקטסטרופה הקרובה. כמעט בכל מהדורת חדשות כיום מוזכרים אסונות שהם כביכול נגרמים על ידינו, כול בני האדם המשתמשים בדלק מאובן המגביר את פליטות ה-2CO. לכן מובן, שרבים מהנוער בעולם, כמו גרטה תונברג בת ה-19 כיום, מנהיגת מחאת האקלים של הנוער, חוששים מאד מהעתיד, חיים ברגשות אשמה כבדים, לוקים בחרדות ובדיכאונות וממאנים להיכנס בשמחה למטלות החיים.

[אי אפשר שלא להשוות זאת לדיכאונות הקורונה שחווינו בשנתיים האחרונות, ולהמשך הטרלול וחרדת המוות והמחלה, המביאים את מנהיגינו להתקנת תקנות משוגעות המשבשות את חיינו לחלוטין]

גם הרשתות החברתיות הגדילו את הבעירה, ולכן מחובתנו להנמיכה, ולשנות את השיח. התודעה צריכה להתפנות ולעסוק בשיפור החיים לעניי העולם, בשיפור התשתיות וההכנות לשריפות ולשיטפונות, בבנייה והתייעלות אנרגטית, תוך המשך ניצול הדלק המאובן הזמין והזול, במיוחד במדינות אפריקה העניות. ההשקעה האדירה של מדינות ויחידים בפנלים סולריים ובטורבינות רוח, שאינם ניתנים למיחזור, ושיהרסו לגמרי את הנוף ואת הטבע מסביבנו, צריכה להיות מופנית לייצור אנרגיה מרוכזת יותר: אנרגיה גרעינית.

הגרעין הטוב

כפי שראינו, בהיסטוריה האנושית עבר האדם משימוש באנרגיה דלילה למרוכזת: החל בשימוש בשמש לחימום מים, רוח להנעת מפרשים, עץ לחימום, דרך פחם העץ שהיה מרוכז יותר, ועד לשימוש בנפט, ולבסוף באנרגיה גרעינית. ידעתם שקובייה אחת קטנה של אורניום מועשר יכולה לספק לי אנרגיה לכל החיים?! המחצב הזה מצוי בשפע, והפקת החשמל מביקוע גרעין מבוקר יכולה להימשך עשרות שנים ללא פליטה של גרם פחמן אחד.

הפחד עד כדי אימה מהפצצה הגרעינית מוגזם לגמרי ולא שייך לענייננו, למרות שהוא משפיע מאד על שיקול הדעת וההגיון של רבים וטובים. למעשה, אם חושבים על כך, הפצצה יצרה פחד וחרדה שהביאו להפסקה של מלחמות ולחסכון גדול בחיי אדם. נדמה כאילו הגרעין גורם לרוע, לטרור ולסכנות, אבל ישנם כיום בעולם מאות כורים גרעיניים המספקים חשמל ירוק ללא פליטות פחמן בכל העולם. בצרפת, למשל, 80% מהחשמל מגיע מכורים גרעיניים. את הפסולת הנשארת אחרי 80 שנה של הפעלת כור גרעיני, ניתן לסגור בתוך מיכלים הרמטיים עמוק באדמה, בניגוד לפסולת הדלקים המאובנים, הנפלטת החוצה אל העולם כגז וכאפר.

נכון, היו תאונות. אבל שתי התאונות שהיו במהלך ההיסטוריה בכורים גרעיניים, בצ'רנוביל ובפוקושימה, גרמו אולי לכמה אלפי נפגעים, אבל ביפן לא מת אפילו אדם אחד כתוצאה מהתקלה בכור (היזהרו מהפחדות סתמיות של ארגונים כמו "גרינפיס" שלא מסתמכות על נתונים קשים). זאת בהשוואה לאלפים שמתו מכריית פחם, ממלחמות על קרקעות ויערות ומזיהום אוויר. לכן, בחשיבה הגיונית קרה וצלולה, לחרדה מהגרעין אין הצדקה, במיוחד כשהעולם ניצב בפני משימה להוריד את פליטות הפחמן לאטמוספירה.

דמיינו איך הייתה נראית ארץ ישראל הקטנה שלנו אם היה לנו כור גרעיני בינוני להפקת חשמל: לא היו שדות הענק הסולריים המסנוורים את הנוסעים לשבטה; מיליוני השקלים שהשקענו בפנלים על הגג במימון ממשלתי היו משמשים לחינוך ולבריאות; חוות הרוח בגולן לא היו משמידות ציפורים ועטלפים; וגם – היו לנו אפס פליטות של פחמן לאטמוספירה! זהו חזון אחרית הימים שניתן לממשו כבר ממחר, בלי רעיונות כמו מס על פליטת פחמן או אפוקליפסה סביבתית, והפגנות אינסופיות של "המרד בהכחדה" ו"משבר האקלים", המביאות רק כעס, חרדה ורגשות אשמה. אנרגיה צפופה שכזו, תהיה זולה ונקייה הרבה יותר, תדרוש שטח קטן יותר, ותשרת אותנו שנים רבות מאד.

אז מה היה לנו פה:

הראיתי כי תשומת הלב שלנו צריכה לעבור מהפחתת הפליטות לאלטרנטיבות משמעותיות יותר:

• הפסקת השיח הכועס והאפוקליפטי הגורם לחרדות ודיכאונות, ומעבר לשיח של אהבה, הומניזם ופתיחות רעיונית חשיבתית
• עזרה למדינות העניות להשתמש ביעילות בדלק מאובן בכדי להתקדם ובכך להימנע מכריתת עצים וטיפוח שמירה על הטבע
• פיתוח אמצעי מניעה לאסונות אקלים בכל העולם שימשיכו להוריד את מספר הנפגעים מהם גם במדינות עניות
• הסטה של השקעות באנרגיות דלילות של שמש, רוח וביומסה לכיוון אנרגיה צפופה של ביקוע הגרעין.

והעיקר –  בואו נהיה פתוחים לרעיונות, נשוחח בנעימות על עובדות שמדע טוב יודע לייצר ונחייה קצת יותר בשפיות וברוגע, ללא תקשורת המנסה להבהיל אותנו.

[1] הרבה ממה שאביא כאן מגיע מספרו המצוין של מייקל שלנברגר אפוקליפסה אף פעם, שיצא לאור בעברית בהוצאת סלע מאיר, ומביא תפיסה שונה מהמקובלת, של הומניזם סביבתי של אהבה. מובאות, ראיות וציטטות מצויות שם לרוב, ולכן נמנעתי מהם כאן.

[2] המפעל שואב מים בלילה לבריכות הנמצאות גבוה על ההר, ובשעות העומס על מערכת החשמל, מפיל את המים בטורבינה הידרואלקטרית המייצרת חשמל. ישנם עוד כמה רעיונות לאגירת אנרגיה, כולם עדיין בגדר ניסיונות לא מוכחים כלכלית.